|
|
ג . חיוב ומימוש של היחיד כרצון עליון כבר עמדנו לעיל על ביקורתו של הרב קוק את המוסר הדתי שלא התחשב בערכו החיובי של היחיד ובצרכיו לממש עצמיותו . הוא דרש מהיחיד את מלוא מימוש עצמיותו . ואין זאת אצלו סתם הערה פרגמטית בהתחשב בהלך הרוח של האדם המודרני ; ואין דרישה זאת רק פועל יוצא מהשפעתו של ניטשה על הדור בכלל בנדון זה , כפי שניתן לשער את קיומה גם על הראי"ה . לדעתי , הערכתו של הרב קוק את היחיד ככוח משפיע חשוב ביותר בהוויה וכמפתח להתעלות העולם וההוויה מתוך התנהגותו המוסרית , היא מסקנה הכרחית מתוך כל השקפת עולמו . כזכור , הופך האדם המגיע להסתכלות עליונה של אחדות ההוויה לכוח המשקף את ההוויה כולה , ומסוגל להשפיע בעשייתו לאחד משני הכיוונים : או לכיוון הקידוש , החיוב וההתעלות של העולם והחיים או לכיוון ירידתם והריסתם . כלומר , מתוך הפעלת רצונו החופשי יכול האדם לפעול כ"רצון עליון" בדומה לרצון עליון שבקודש , שהוא שכל עליון וטוב מוחלט כאחת . בהידמותו זאת של האדם לאלוהים מתוך הליכה בדרכיו מתממשת חירותו האמיתית . בהתאם להכרתו בצורך ההתעלות של העולם והחיים מסוגל האדם להעלות את החמריות לרוחניות , לאחד את...
To the book |
|
|