|
|
א . תחיית החיים כאחדות חומר רוח על יםוד תפיסתו את אחדות החומר והרוח בחיים , הטיף גורדון לתחיית החיים האינטגראליים של האדם , השרשת ההכרה מחדש בחיים ויצירת " הכרה עליונה" שכלית ואינטואיטיבית כאחת . השגה מעין זאת תאפשר לאדם להרחיב את החיים ולהעמיקם , דהיינו : לחיות "את כל עצמו , " ולא רק חלק מעצמו , ולו גם יהא זה חלקו הנעלה ביותר . טעות המוסר המקובל , לדעתו של גורדון , הריהי בחלקיות של התורות הרווחות שקיבלו כמובן מאליו את הדואליזם של חומר ורוח ודגלו באחד מיסודות אלה כאילו הוא " כל האדם . " גורדון התנגד לספיריטואליזם ולמטריאליזם בתפיסות שהציעו לאדם לחיות מתוך ראיית אלמנט אחד בלבד , בין אם זה השכל או הרוח ובין אם זה יצרו , רצונו לשלוט וכדומה , ככל עצמותו . האדם יכול , טוען גורדון , להחזיר את עצמו למצב בו שכלו יהא יונק גם הוא מהטבע ומהחיים . יתירה מזו : ייתכן שה"קילקול" שאכן אירע במהלך ההיסטוריה האנושית מבחינת גידולו החד צדדי של השכל , היה בגדר של " הכרח" וירידה זאת היתה "לצורך עלייה , " שכן הודות ל"קלקול" זה יכול עכשיו האדם לדעת את החסר לו ולחפש מחדש את מעיין החיים בטבע . אנו עומדים כעת , ל...
To the book |
|
|