|
|
ג . מרכזיות האדם בהוויה מכל האמור מסיק הרב קוק מסקנה ברורה מאוד לגבי מעמדו המרכזי של האדם ביחס להוויה כולה , כשהמרכזיות והעליונות של רוח האדם עולים כאן בד בבד . האחריות המוסרית גדלה ונשמתו של האדם מתחזקת ומקבלת יתרון מרץ בתהליך מימוש שאיפתו לשלמות . ואלה דבריו של הרב קוק : כמה אמת ושירה מופיעה לפנינו בחזיון של מרכזיות נשמת האדם , ביחש ההויה כולה . אין החזיון הזה נופל לרגלי ההתגלות של הציור הקוסמי הרחב והבלתי תכליתי של עולמות הכוכבים , של היצירה המתמדת של הערפלים , אדרבא מתגדלת היא שירה זו ומתאחדת על ידי הנצח והגודל . והרי , במקום לחשוש מפגיעת האמת שבאמונה ובדת עקב החידושים שבמדע ובחוכמת החול , מברך הרב קוק על החידושים הללו , הן במישור החברתי , והן בשטח המחשבה הקוסמולוגית ורעיון ההתפתחות . נאמן לאידיאל השיטתי לגבי הצורך להגיע לאיחוד בין חכמת הקודש וחכמת החול , מברך הרב קוק על כל הטוב שבחידושים הרעיוניים הללו ומתפלל לסינתיזה והתאמה נכונה בין הטוב שבמחשבה החדשה וכל "הטוב האצור בכל הישן לפי צורתו הטהורה . " בניסיונו להתאים בהקשר זה בין החדש לישן ביחס למעמדו של האדם בתהליך ההתפתחות של העולם...
To the book |
|
|