|
|
ב . האומה כחוליה מתווכת בין יחיד ואנושות מסימניו המובהקים של המשבר הפוקד את האדם המודרני היה , לדעתו של גורדון , שלילת ערכה החיובי של הלאומיות בזרמים שונים בהגות , כמו בתורותיהם של שפינוזה , גיתה , מרכס וטולסטוי שקראו ליחידים לעבוד ישירות למען האנושות . גם המדע המודרני רואה , לדעתו של גורדון , בלאומיות ישות פרימיטיבית , יחסית , זמנית וחולפת , מעין עובדה היסטורית מקרית , "צרה מיותרת , " תוצאת החיים החברתיים בתקופת הילדות של האנושות , וממילא היא הולכת ונפחתת , וערכה הולך ומתמעט במידה שהאדם גדל והחיים החברתיים הולכים ומתעלים , ובסופו של דבר "תחלוף כולה" כשהאדם יגדל במידה שלא יהיה לו כבר צורך בה ' . ו בניגוד לאוניברסליזם המופשט של התפיסות הקוסמופוליטיות הנושאות את דגל האנושות , קובע גורדון בהחלטיות , שהאנושות איננה אלא מושג לכנות בו את הסכום הכולל של קבוצות חברתיות שונות , שכל אחת מהן חיה חיים מיוחדים משלה . שהרי במציאות אין קיבוץ אנושי אחד ואין חיים אנושיים כלליים , במציאות יש רק אומות , והאנושות אינה אלא אבסטרקציה או סיכומן הכולל של כל האומות . אין שום אדם בעולם חי חיים אנושיים סתם , אבל...
To the book |
|
|