ג. איחוד חכמת הקודש וחכמת החול

ג . איחוד חכמת הקודש וחכמת החול הסתירה והניגוד הנ"ל בין שתי חכמות אלו אינם קיימים לאמיתו של דבר במהות הדברים , אלא בהשגתנו השטחית בלבד . על יסוד ראייתו הדיאלקטית - שעליה נרחיב את הדיבור בפרק הבא - לגבי תהליכי המציאות ולגבי התפתחות הדעות ברוח האדם - סבור הרב קוק שעל האדם מוטלת החובה להגיע לידיעה עליונה על מנת שיתאפשר לו לתפוס את התופעות ואת הדעות בקישורן ובאיחודן הפנימי והמהותי . עלינו להתעלות מראיית הפירוד והסתירה לראייה כוללת של האחדות והחיבור הקיימים בשורש התופעות והדעות השונות : מתחילים בפירוד ובסופו של דבר חייבים להגיע לחיבור , הן בין הדעות השונות שאליהן מגיעים המדעים השונים , הן בין דרכי ההשגה השונות והן בין העמים והתרבויות השונים המרכיבים את האנושות . למעשה אין הפרדה גמורה , לדעתו של הרב קוק , בין ההכרה השכלית הרגילה וההשגה הפנימית האינטואיטיבית של ההוויה כולה . רוח האדם מורכבת , בעצם , בו בזמן , ממושגים פנימיים וחיצוניים . ולדבריו : ההכרה הפנימית , המתגברת בתוכיותו של האדם כמעין הנובע , וההכרה החיצונית , השכלית , שבאה מתוך הכרת העולם והמציאות , שתיהן בונות את רוח האדם , משכללות ...  To the book