|
|
א . הכרה וחוויה וזאת לשונו של גור דון : האדם , מבחינת השגתו את החיים והעולם , הרי הואכאילו עומד בין שני זרמים , השופעים לתוך נשמתו משני צדדים , משני עולמות שונים זה מזה בהחלט ומאירים אותה משני מיני אור שונים זה מזה בהחלט : מעבר מזה - האור הגלוי של ההכרה , ומעבר מזה - האור הנעלם שלפני ההכרה ; מעבר מזה - הצד השקוף של הראי , שהכל , כל ההוויה , כל היש ומתהווה , משתקף בו בבהירות לאין סוף , ומעבר מזה - הצד האטום של הראי , שהכל מתעלם בו לאין סוף , ושבכוחו זה הוא מהווה את השקיפות של הצד השני . יתכן שגורדון הולך בעקבות קאנט בתפיסתו את ההכרה הצרופה ככוח מוגבל וחלקי המאפשר לתפוס רק את תופעות המציאות לפי צורות אפריורי ומצדן החיצוני , האובייקטיבי , המיכני והמפורט : פרטים פרטים וכיולם . לעומת ההכרה , תופסת ההשגה החיונית - השגת כוליות החיים הבלתי מורגשים והבלתי מוכרים - את ההוויה בכללותה ובאחדותה מבפנים ומצדה הסובייקטיבי והאורגאני , כזרימה מתמדת של החיים , ותופסת את האחדות הפנימית בין האני החי וחיי העולם . לעומת השגת ההכרה , המצומצמת לתפיסת הפרטים בריבויים , השגת החיים הינה השגה של התפשטות , המוסרת ב...
To the book |
|
|