ג . ה"אני" כאחדות אורגאנית של גוף ונפש ה"אני" נתפס , אצל גורדון , כי'עין ההוויה '' המשקפת את המבנה האחדותי , האורגאני והדינאמי של הטבע כולו . הוא מתאר את ההוויה כתהליך מתמיד המושג כ"תנועה וצירופי תנועה" כבר בשלב הראשון של החומר ההווה בטבע הדומם . תהליך זה מתפתח בשלב של החיים ( צומח וחי הכולל גם את האדם ) ושל ההכרה ( האדם בפרט . ( מבנה תהליך זה משתנה כל הזמן בצירופם האחר של הכוחות השונים המהווים אותו . גם ה"אני" הינו פרט המשקף את המבנה הכללי וממשיך אותו . ה"אני" חי את עצמו מתוך אחדותם הדינאמית של כל הכוחות הפועלים בנפשו ומקשרים אותו לטבע שהוא "נפעל" ממנו והוא "פועל" בו לפי החלטות רצונו החופשי . אין ה"אני" נתפס כאן כמהות סטאטית שצריכה להתממש אלא כתהליך התהוות מתמדת של עצמו בזהותו האינטגראלית . בניגוד מוחלט לכל תפיסה אנתרופולוגית שניותית המבחינה באדם בין גוף ונפש ( הגות יוונית , ( בשר ורוח ( נצרות , ( גוף ותודעה ( הגות מודרנית בעקבות דיקראט ) כשני יסודות נבדלים זה מזה במהותם , רואה גורדון את האדם כנפש חיה , כלומר - בעקבות הוראתו המקראית של המושג - כאחדות חיה של כל הכוחות - הגופניים והרוחנ...
To the book