הבעיה המעשית

הבעיה המעשית אין דרך ברורה להתגבר על אנאלפביתיות של מבוגרים . איזה סוג של תכנית היה ממלא את יעדיו של חוק החינוך למבוגרים מ , 1966 שדרש "לאפשר לכל מבוגר להמשיך בחינוכו לפחות עד לרמה הנדרשת לסיום בית ספר תיכון , ולספק לו אמצעים שיבטיחו לו הכשרה להיות אזרח בר העסקה , יצרני ואחראי יותר ? " למעלה מ 57 מיליון מבוגרים 38 ) אחוז מן האוכלוסייה שמעל לגיל ( 16 אינם בעלי חינוך תיכוני מלא ולא היו רשומים בבית ספר ב . 1976 גם אם שיעור משמעותי מהם - נאמר , מחציתם - אינם אנאלפביתים מבחינה תפקודית , אנו נותרים עם יותר מ 28 מיליון מבוגרים הזקוקים לתכניות לחינוך מבוגרים . הבעיה המעשית היא מעבר למספרים הגדולים . תכניות ללימוד קרוא וכתוב נועדו לאנשים עניים ומובטלים באופן לא פרופורציונלי , לאנשים אשר " מוציאים בדוחק את לחמם בשורה לא יציבה של עבודות שירותים מרובות מאמץ . . . חזרה לבית הספר נראית מאבק אין סופי במעלה ההר . לימוד כישורי היסוד לבדו דורש שנים של שקידה מייגעת , לילה אחר לילה , חודש אחר חודש . ולאן יביא אותך חינוך של שמונה שנות לימוד ? לכיתה התשיעית , זה הכול בערך . " שלא במפתיע , רוב התכניות לל...  To the book