פרשנויות לעיקרון של הזדמנות חינוכית שווה

פרשנויות לעיקרון של הזדמנות חינוכית שווה העיקרון של הזדמנות חינוכית שווה , בפרשנותו הליברלית ביותר , מציע כלל פשוט מבחינה תאורטית לפתרון שלוש בעיות ההקצאה : על המדינה הליברלית להקדיש לחינוך היסודי את כל המשאבים הדרושים לו ; ולהקצות משאבים אלה , כמו גם את הילדים עצמם , בדרך שתגביר ככל האפשר את סיכויי החיים של כל אזרחיה לעתיד ' . נכנה פרשנות זאת לעיקרון של הזדמנות חינוכית שווה בשם מקסימיזציה . פרשנות שנייה ורווחת יותר לעיקרון של הזדמנות חינוכית שווה ( ופחות עקיבה בליברליות שלה ) דורשת מן המדינה להקצות משאבים חינוכיים כך שסיכויי החיים של הילדים שנקודת הפתיחה שלהם נחותה ביותר יתקרבו ככל האפשר לסיכוייהם של בעלי היתרון הרב ביותר . נכנה פרשנות זאת השגת שוויוניות . הפרשנות השלישית , ואולי המקובלת ביותר , דורשת מן המדינה להקצות משאבים חינוכיים בהתאם ליכולתם הטבעית המוכחת של הילדים ולנכונותם ללמוד . נכנה פרשנות זאת מריטוקרטיה . למרות שכל אחת מפרשנויות אלה הוצעה בספרות החינוכית פעמים רבות כאמת מידה להקצאה , אף אחת מהן אינה סבירה מרגע שמבינים את משמעויותיהן המעשיות . בהבהרת משמעויותיה של כל פרשנות...  To the book