ה"אני" ה"אני" הוא תחילה מונח רופף וחסר ודאות באוצר המלים של הילד . המושגים ,, אני , " "אתה , " הקלושים עדיין , גורמים לשימוש בכינויי שם מבולבלים . נזכרת אני בדני , בן השנתיים והצי , בתקופת ,, אני אעשה לבד . " " לא , לא , לא " \ מחה , כאשר אמו רצתה לעזור לו להתלבש , "אני אעשה זאת לבד " ! ,, אני" ראשון זה הוא "אני , " המשתוקק לסיפוק , "אני" של מישאלות . לפעמים תכופות הוא קשור כתאומי סיאם לפועל המבטא מישאלה ,, — אני רוצה / ' משחר עד ערב אין הילד פוסק לחזור על כך . אולם , למזלנו , מתפתח בן השנתיים , אותו יצור בעל התשוקות והדחפים , גם בכיוון אחר . הוא נוטה יותר ויותר לקבל תחליפים במקום מישאלותיו הלא רצויות , לוותר על סיפוק ממשי של מישאלה תמורת סיפוק מדומה . אם אין נותנים לו את הסוס שהוא רוצה בו , הריהו ממציא לעצמו סוס וחתיכת חבל כאפסר . יתר על כן , אם אינו מקבל את הסוס העובר לפני הבית , הרי הוא עצמו מתגלגל בסוס , כשהחבל קשור למתניו . הוא יסתפק גם בסוס צעצוע או בסוס נדנדה כבתהליך משייע רצון . וכאן אנו רואים , כיצד ה"אני" שאינו יודע קובעה , ה"אני" של שלבי הגידול הראשונים , הצמוד ליסודות ביו...
To the book