מלים אחדות לסיום

מליט אחדות לפיוט דברי סארטר וברגר , שצוטטו לעיל , מעוררים אותי לפנות להוריהם של ילדים פגועים ולצוות המטפל , בפנייה שנכתבה ומשוגרת מלב אל לב . ההתמודדות עם ילד פגוע היא התמודדות עם עצמנו . כמה אנשים מתמודדים 'עם עצמם ? מי מוכן להציב מולו במשך 24 שעות ביממה מראה המשקפת את תוך גופו , את סודותיו , את כל מה שהצליח לנצור ולדחוס במשך שנות חייו ; את פחדיו וחרדותיו , את שנאותיו וקשייו ? אחרי שלמדנו במשך השנים להדחיק ולהעלים את החלקים האפלים של חיינו , בא מולנו הילד הפגוע , הילד שלנו , ו'מחכה לנו בפינה . ' הוא פורץ לקרבנו וחוש את תוכנו המכוער , ומוציא מאתנו את הרע שכל כך השתדלנו לא לרעת עליו . הוא מעין כתם המעורר אצלנו את החלק ה'לא בסדר ; ' הוא הבושה , הסוד שלנו ; וקשה לנו לחיות עם הרע שלנו , שמבעבע החוצה ; עם 'השדים בבטן ; ' עם העירום וחוסר האונים שלנו , ועם משאלות המוות . קשה לנו לחיות עם עצמנו . וכך גם לגבי הצורך שלנו במושלמות . במשך השנים השתדלנו להקיף את עצמנו באנשים המאפשרים לנו להציג את מושלמותנו , או המעניקים לנו תקווה להיות יותר מושלמים . כל זה נהרס במחי יר . וכך נהרסות גם האשליות האחרו...  To the book