|
|
מקרה - 27 "בית מוהר בתוך הבית" נתאר עתה את התנהגותם של הורים ערבים מוסלמים , תושבי כפר בצפון הארץ , ונבדוק האם השוני בהשתייכות הלאומית גורר עמו שוני בהתנהגות כלפי הילד הפגוע . סמי ואמירה , כני 10 ו , 11 הם ילדים מונגולואידים להורים מוסלמים בני כפר בגליל . ההורים והילדים מדברים עברית וערבית . הילדים למדו עברית במוסר למפגרים , שם שהו כשנתיים . האב בעל השכלה של 10 שנות לימוד , והאם בעלת השכלה עממית . האב עוסק במכירת עוגות שאופה האם . לסמי ואמירה שני אחים בריאים בני שבע ושמונה . עד גיל שלוש טופלו סמי ואמירה כרגיל . האם לא קלטה "מה זה להיות מפגר , " כלשונה , וטיפלה בסמי "כמו בכל בן בכור" ובאמירה "כמו בבת רגילה . " לדברי האם ושכניה , לא הפסיקה האם "לחבק ולנשק" את ילדיה ונהגה לטייל עמם בסביבת מגוריה . בגיל 3 בערך מתחילה "הצורה של הילדים להיות משונה " כלשון האם , "ואז התחלתי להכין מה זה . " ... אט אט מתחילה התייחסות ההורים אל הילדים להשתנות . "הוא ( סמי ) זחל ברחוב על ארבע , והיא לא שמה לב . לא מתעניינת ... לא התייחסה אליהם כמו קודם ... כאילו כבר לא היו הילדים שלה ... אילו האימא שלה והאחות של...
To the book |
|
|