'לא אדם' כזיהום חברתי

' לא אדפ' בזיהופ דוברתי בפרק הנוכחי נדונו שתי אפשרויות עיקריות לתפיסת הילד החריג . האחת מתייחסת לילד החריג כאל 'זיהום , ' כאשר 'זיהום' או 'לכלוך' מוגדרים על ידי אנתרופולוגים רבים : "דבר שלא במקומו . " ראינו שילדים בעלי ליקויים חיצוניים בלתי מוסווים , מתקשרים בדמיון הוריהם , עם יצורים א נורמלים , אל אנושיים וחייתיים . באופן כזה , מוכשרת הקרקע להרחקת הילד , שכן ישויות בלתי אנושיות הנמצאות במקום שצריכות להימצא בו ישויות אנושיות ' אינן נמצאות במקומן . ' הן נתפסות כ'זיהום' שיש להרחיקו למקומו . דחיית הילד החריג והרחקתו מ'משפחת האדם' מאפשרת להורים שלא לשנות את מערכת ההבחנות הקודמות שלהם בין הנורמלי לחריג . הם מכנים את ילדם ' לא אדם' ( קרנף , נחש , ( והדבר מאפשר להם להמשיך לדבוק בהגדרותיהם הקודמות ל'ארם' ול'לא ארם . ' האפשרות השנייה לתפיסת הילד החריג כרוכה בהסוואת חריגותו כתנאי לראייתו כ ' אדם . ' כאן מדובר בעיקר בילדים הסובלים ממומים פנימיים , או בבעלי מומים חיצוניים מוסווים , שאינם מעוררים אסוציאציה דמיונית ל'ישות בלתי אנושית . ' במקרה זה האסוציאציה המתעוררת למראה ילד כזה אינה גורמת 'הרס גבו...  To the book