|
|
מס' 54 עכשיו אשוב ואתבונן בבית הנבחרים מבחינת החלוקה של חבריו בין 1 ^ המדינות השונות , שייקבע על פי אותו כלל התופס לגבי מסים ישירים . אין מי שטוען שמספר התושבים בכל מדינה אינו צריך להיות אמת המידה לקביעת חלקם של אלה שאמורים לייצג את יושביה של כל מדינה . באותה מידה , ככל הנראה , כמעט אין חולקים על הנהגת אותו הכלל לגבי חלוקת המסים , אף שבמקרה זה אין הכלל עצמו מיוסד בשום פנים על אותו העיקרון . במקרה הראשון הכלל נוגע לזכויות האישיות של הבריות , שאליהן הוא קשור קשר טבעי ואוניברסלי . במקרה האחרון הוא מתייחס לחלק היחסי של העושר , שלגביו הוא אינו משמש אמת מידה מדויקת כל עיקר , ובמקרים רגילים זו אמת מידה פסולה ביותר . אך חרף כל הליקויים בכלל כשמחילים אותו על עושרן היחסי של המדינות ותרומותיהן , ברור שמכל הכללים המעשיים הוא הכי פחות מעורר התנגדות , וכיוון שאך לא מכבר זכה באישורה הכללי של אמריקה , נמצא שברצון העדיפה אותו הוועידה . אולי יאמרו שכל זה מקובל ; אך מכיוון שאנו מסכימים שמספרים ישמשו קנה מידה לייצוג , או שמניין העבדים יחד עם האזרחים החופשים ישמש אמת מידה למיסוי , האם פירוש הדבר שעלינו להכ...
To the book |
|
|