|
|
מס ' 34 ץ ^ שלה אני את עצמי שבמאמרי האחרון הוכחתי בבירור כי החוקה lm המוצעת תעניק למדינות הנפרדות מרות שווה לזו של האיחוד בכל הנוגע להכנסות , למעט היטלים על היבוא . הואיל וסידור זה מותיר את חלק הארי של משאבי הציבור פתוח למדינות , ממילא אין כל ממש בטענה שיחסרו להן אמצעים ככל הרצוי לסיפוק צורכיהן שלהן , בלי תלות בכל פיקוח מבחוץ . כאשר נגיע לפיתוח אותו חלק מועט של הוצאות ציבוריות שהדאגה לו תוטל על ממשלותיהן של המדינות , יתחוור לנו ביתר תוקף כי השדה רחב די הצורך . אם יימצא מי שיטען על יסוד עקרונות מופשטים כי המרות המתואמת הזאת אינה יכולה להתקיים , יהיה בכך משום העמדת ההנחה והתאוריה כנגד העובדות והמציאות . כל כמה שיצלחו פלפולים כאלה להוכיח שדבר זה או אחר אינו רצוי שיתקיים , יש לפסול אותם מכול וכול כשמביאים אותם כהוכחה לכך שדבר זה אינו קיים - בניגוד לעדות העובדות עצמן . ידוע בבירור כי ברפובליקה הרומאית הייתה הסמכות החקיקתית מצויה , בסופו של חשבון , במשך דורות על דורות , בידי שני גופים מדיניים שונים - לא כענפים של אותה רשות מחוקקת אלא כרשויות מחוקקות נבדלות ובלתי תלויות , שבכל אחת מהן שלט אי...
To the book |
|
|