[סיום]

[ סיום ] 779 הוכחנו אפוא שהחכמה הפיוטית ראויה בצדק לשני השבחים הרמים והנעלים ביותר . שבח אחד ניתן לה כל העת בלי שום פקפוק , על כך שייסדה את המין האנושי הפגני - שבח ששני מיני היוהרה , זו של האומות וזו של המלומדים , שללו ממנה אף שלכאורה התכוונו להעניקו לה , הראשונה על ידי רעיונות של גדולת סרק והשנייה על ידי מושגיה של חכמה פילוסופית בלתי סבירה . [ 128-1251 השבח האחר , שגם מסורת עממית שהגיעה לידינו מצהירה עליו , הוא על כך שחכמת הקדמונים הצמיחה חכמים שברוחם התמזגו כמה סגולות גדולות : גם פילוסופים , גם מחוקקים , גם מצביאים , גם היסטוריונים , גם נואמים , גם משוררים - ולכן הכל השתוקקו כל כך לאותה חכמה . ברם לאמיתו של דבר החכמים שהצמיחה ( או מוטב לומר : שהחלה לעצבם ) חכמת הקדמונים לא היו אלא כאותן דמויות שמצאנו בסיפורי האגדה : שהרי גילינו שבסיפורים אלו , כמו בעוברים או ברחמי נשים , החל כל הידע הנעלם לקרום עור וגידים . אפשר לומר שבאגדות הציגו האומות בלשון גולמית המבוססת על תחושות אנושיות את עקרונות עולם המדעים שלנו , עולם שאת טיבו הבהירו אחרי כן המלומדים בהשגותיהם התבוניות ובאמרותיהם , איש איש ו...  To the book