[פרק ראשון] על החכמה בכלל

[ פרק ראשון ] על החכמה בכלל 364 ועתה , בטרם נדון בחכמה הפיוטית , מן הראוי שנעסוק בשאלה מהי החכמה בכלל . החכמה היא אותו כוח השולט על כל ענפי הידע , שמהם נלמדות כל החכמות וכל האמנויות המשלימות את הרוח האנושית . אפלטון מגדיר את החכמה כמה שמשכלל את האדם . כי האדם באשר הוא אדם איננו אלא שכל ונפש - הווי אומר : שכליות וכוח רצון . החכמה צריכה להביא לידי שלמות שני מרכיבים אלו אצל האדם , השני בעקבות הראשון , כך שהשכל יאיר את עיני הנפש בידיעת הדברים הנשגבים , והנפש תיגרר לבחור מרצונה בדברים המעולים . הדברים הנשגבים שבעולמנו הם דברי ההגות והעיון על אודות האלוהים , ואילו הדברים המעולים הם אלה הקשורים בתועלת המין האנושי כולו ; הראשונים נקראים "דברים אלוהיים , " האחרונים - "דברים אנושיים . " אם כן , החכמה האמיתית חייבת ללמד את ידיעת הדברים האלוהיים , כדי לכוון את הדברים האנושיים להשגת הטוב הנעלה מכל . כסבורים אנחנו שמרקום טךנטיוס וארו , שהוכתר בתואר "המלומד ברומאים , " ביסס על יסוד זה את יצירתו הגדולה על דברים אלוהיים ואנושיים , שאבדה במרוצת הזמן ואנו חשים מאוד בחסרונה . בספרנו זה אנו דנים בכך עד כמה...  To the book