|
|
פרק כב מדוע העמים הדמוקרטיים מתאווים לשלום מטבעם ואילו הצבאות הדמוקרטיים מתאווים מטבעם למלחמה אותם אינטרסים , אותם חששות , אותם יצרי לב המרתיעים עמים דמוקרטיים ממהפכות מרתיעים אותם גם ממלחמה ; הרוח הצבאית ורוח המהפכה נחלשות באותה עת ומאותן סיבות . הגידול המתמיד במספרם של בעלי רכוש שוחרי שלום , גידול הנכסים הניידים שהמלחמה ממהרת כל כך לכלותו , נועם ההליכות , רוך הלב , אותן נטיות לחמלה שיוצר השוויון , אותו קור המזג שבתבונה , שבגללו אנשים נעשים אטומים יחסית לריגוש העז והפיוטי הנולד בלבם של אנשי צבא כל הסיבות האלה כאחת חוברות יחד להחליש את הרוח הצבאית . לפי דעתי , אפשר לקבל כחוק כללי ומתמיד את הקביעה , שבעמי תרבות ייעשו יצרי הלב הלוחמניים נדירים יותר ולוהטים פחות ככל שיגבר שוויון התנאים . בכל זאת , המלחמה היא התרחשות שכל העמים צפויים לה , הדמוקרטיים לא פחות מכל זולתם . כל כמה שיהיו שוחרי שלום , חייבים הם לעמוד על המשמר כדי להדוף תוקפנות , ובמילים אחרות , הכרח שיהיה להם צבא . המזל , שהעתיר כה הרבה ברכות על תושבי ארצות הברית , הביאם לישימון שבו אין להם שכנים כביכול ; כמה אלפי חיילים מספיקים ...
To the book |
|
|