פרק יז על כמה ממקורות השירה באומות דמוקרטיות

פרק יז על כמה ממקורות השירה באומות דמוקרטיות הרבה מובנים שונים ניתנו למילה שירה . אם אדון עם קוראיי בשאלה באיזו מן ההגדרות ראוי לנו לבחור הן רק אלאה אותם ; לפיכך , אני מעדיף לומר להם מיד באיזו מהן בחרתי . לפי דעתי , השירה היא חיפושו ותיאורו של האידיאלי . המשורר הוא האיש המעלים חלק מן הקיים , מוסיף לתמונה קצת מדמיונו , מצרף כמה פרטים מן המציאות שאינם מתרחשים למעשה יחדיו , ובכך הוא משלים את מלאכתו של הטבע ומרחיב אותה . אם כן , מטרתה של שירה איננה להציג דברים כהווייתם אלא לקשטם ולתת לפנינו ציור נעלה יותר . החריזה , שבעיניי היא היופי האידיאלי של הלשון , יכול שתהיה שירית במובהק ; אך היא כשלעצמה אין בה כדי להוות שירה . ועכשיו אברר אם מתוך המעשים , הרגשות והרעיונות של עמים דמוקרטיים יש כאלה המוליכים לתיאורו של האידיאלי , ואשר על כן צריכים אנו לראות בהם מקורות טבעיים של שירה . קודם כל , יש להודות שהמשיכה לאידיאלי , והעונג אשר נחוש בראותנו את תמונתו , לעולם אינם עזים או נפוצים בחברה דמוקרטית כבקרב חברה אריסטוקרטית . באומות אריסטוקרטיות , יש והגוף פועל כמו מאליו בעוד הנפש שקועה בפנאי המעיק עליה ...  To the book