מבוא

מבוא ישנן שתי גישות עיקריות אל שואת יהודי אירופה : הגישה של הכנעה שמתוך יראה אדוקה , הרואה בשואה ביטוי של הרצון האלוהי , והגישה שלאחרונה רווחת יותר , זו של תהייה וספק , העשויה להגיע עד כדי מרד גלוי בעצם הרעיון של השגחה נוטה חסד . בעלי הגישה הזאת עשויים להרחיק לכת , עד שהמרד שלהם ייראה כגרסה יהודית של "התיאולוגיה הרדיקלית" בת זמננו . בעיני הקיצונים שבהם "אלוהים מת " ו"החיים הם אבסורד . " אבל באמת יש לשאול שאלה אחת מכרעת : מי רשאי לעסוק בנושא השואה ? האם לא מי שחש את השואה על בשרו ? מי שהיה בתופת הגטאות , במחנות ההשמדה או במשרפות , הוא ואשתו וילדיו , בני משפחתו האחרים וידידיו , הם ועוד אחים יהודים לאין מספר מכל רחבי אירופה , שחיו , סבלו ונשארו בחיים ? או שמא רשאי לעסוק בנושא השואה כל מי שקרא עליה , שמע על אודותיה , אולי אפילו חווה אותה בדמיונו ? תגובותיהם של אלה שהיו שם ושל אלה שלא היו שם אינן יכולות להיות זהות , ואסור להן שתהיינה זהות . אלה שהיו שם הגיבו על פי ניסיונם שלהם , שהיה ייחודי , שאין להשוותו , מדרגה לעצמה בתולדות אנוש כולן . אלה שלא היו שם אפשר שיחושו הזדהות עמוקה עם סבלם של ה...  To the book