|
|
פרק יא החוק האלוהי והמעשה המוסרי שתי הבעיות של החוק האלוהי ההתגלותי שבהן דנו בפרק הקודם קשורות לשתי הבעיות של המוסר . אני מקווה להראות להלן שלחוק האלוהי ישנה משמעות מוסרית בכך שהוא מציע פתרון לאותן דילמות מוסריות שהמוסר אינו מסוגל לחלץ את עצמו מהן בכוחותיו שלו . מה שנדמה היה בתסבוכת של הדת בהקשר המוסרי שלה נבע בעיקר מאי הבנה של שתי בעיות היסוד של המוסר . אי הבנת תפקיד התבונה הייתה הטעות הטרגית שהעולם המערבי ירש מן היוונים . על פי אפלטון , לאידיאות יש גם כוח וגם סמכות . כר אפשר לומר גם על הצורות של אריסטו . על פי תורת הסטואה , חוקי התבונה זהים לחוקי הטבע . התבונה מכוננת חוקים והיא גם משמשת כעקרון הסדר האפקטיבי ביותר . המחשבה המערבית אימצה את הרעיון כמעט ללא שום ביקורת . מרגע שהיה אפשר להוכיח שעיקרון מוסרי הוא הגיוני , לא הוערך כמעט מעולם הצורך להוכיח שהוא גם מחייב . על פי תפיסה זו היה מובן מאליו שההגיוני הוא גם מחייב . באופן דומה , ההנחה הייתה שמרגע שהובנה הגיוניותו של הטוב תגרום התבונה עצמה שהאדם יפעל בדרך מוסרית . הסברה הייתה שיש לה , לתבונה , הן סמכות להורות הן כוח לכפות פעולה . היות...
To the book |
|
|