|
|
פרק עשירי תפילת "שמונה עשרה " - בקשות היחיד בעדתו : תשובה וסליחה שש בקשות T » m שלוש הברכות הראשונות של תפילת "שמונה עשרה" נאמרות בלשון " אנחנו , " הלשון המגדירה את המניין המתפלל כעדה אחת . הרי רק כעדה אחת נבחרו בני ישראל , באשר הם "זרע אברהם , יצחק ויעקב" שקיבלו את ה' עליהם לאלוהים להיות "סגולתו , " והוא נודע בעולם על שמם . לכן רק כעדה אחת הם מתקדשים ונדמים למלאכיו הטהורים העושים את דברו תמיד , אולם הברכה הרביעית , בקשת ה"דעת , " פותחת שורה של שש הבקשות הראשונות שבתפילת "שמונה עשרה , " שהן בקשות כל היחידים המרכיבים את העדה לצורכם . ייחוס ברכות בקשות אלה ליחידים היא קביעה הלכתית שהגיונה הוא ענייני : הדעת נעשית לקניין הציבור באמצעות היחידים הלומדים והמפנימים את חוכמת התורה . חוכמת התורה היא אמנם מורשת האבות לכלל ישראל , אבל היחידים הם הלומדים והמפנימים כמידת כישרונם וחריצותם והם המפרשים , המיישמים והמלמדים את התורה המתווספת והולכה באמצעותם לכל בני עמם . נוכל להסיק מכאן שהכלל - העם - כישות קיבוצית , קודם ליחידים המהווים אותו מבחינת ההולדה והחינוך , אבל היחידים קודמים לכלל מבחינת הלימוד ,...
To the book |
|
|