פרק תשיעי תפילת "שמונה־עשרה": ה"קדושה" ו"חנינת הדעת"

פרק תשיעי תפילת "שמונה עשוה : " ה " קדושה " ו " חנינת הדעת " גבורה וקדושה כמסמלות את הז » קה ב » ן הגווא לברוא התואר "גיבור , " שהמתפלל פונה בו אל אלוהיו בברכה השנייה של תפילת " שמונה עשרה , " הוא אחד מהיבטי ה"קדושה" האלוהית . "קדוש" הוא נעלה מ"גיבור , " באשר הוא יותר מתואר של האלוהים כמנהיג ובשופט של עולמו . יש בו מעבר להיבט של ההתייחסות לעולם שברא . "קדוש" הוא אחד מתוארי העצם של אלוהים , אלה שבאמצעותם הוא רוצה להופיע לברואיו כמושל , כדי להודיעם כיצד הוא מתייחס לעצמו ואליהם , וכיצד עליהם להתייחס לעצמם ואליו כאשר באים הם להתייצב לפניו לעובדו ולבקש את בקשותיהם ממנו . זוהי התייחסות גומלין בין אישים התולה את זהותם העצמית זה בהכרתו של זה , כלומר - "זיקה , " וניתן דעתנו לכך ש"זיקה" היא יותר מיחס חיצוני בין אישים שרואים אה עצמם קיימים לעצמם בלבד.- " זיקה" היא תלות לא סימטרית בין אישים מחוברים זה לזה סיבתית או תכליתית , באופן שכל אחד מהם מגדיר את זהות חברו מבחינתו . כזאת היא ה"זיקה" בין האיש לאישה , בין האב והאם לצאצאיהם , בין המלך לנתיניו ובין האדון לעבד . אכן , רק ב"זיקה" אל האדם שברא יוצא ...  To the book