לינהארד וגרטרוד , חלק רביעי ואחרון ( 1787 ) אל מר פליכם באטיה , הבן , 1 בבאזל . ידידי ! אתה מצאת אותי כמצוא צמח רמוס עלי אורח , והצלתני מחיות למרמס תחת כפות רגלי בני האדם . לא אדבר על זאת — . קרא נא , ידידי , את הגיליונות האלה . בהם אני מסיים את חזון הנהגת הכפר . פתחתי בסוכת אשד . מרודה ובמראה המהומה הגדולה בכפר , והריני מסיים בהחזרתו לתיקנו . בקול רם אמרה המולדת כולה , בשעה שהתחלתי : מראה הסוכה הענייה ומהומת הכפר אמת הוא . שליט המדינה ושכיר היום בכפר נמנו וגמרו כאחד : 'כך הוא ' ! היה זה מראה ניסיוני שלי , ולא יכולתי לשגות . ועתה הרחקתי ללכת והתחקיתי על מקורות הנגע . חפצתי לומר לא רק : 'כך הוא — ' ביקשתי להוכיח : 'מדוע כך הוא 1 ומה אוכל ואעשה , שלא יהיה כך " > . ואז נתרחבה היריעה . סוכת האשה הענייה נעלמה מתוך תמונת התיאור הכוללת . הרבה נצרך לכך . מן הצורך היה לתאר את כל פגימותיו של הכפר לכל מסיבו . 1 נושא ההקדשה היה סוחר מציריך ומידידיו הנאמנים של פסטאלוצי . הוא סייע אותו לא פעם בחומי וברוח .
To the book