פרק ב אם כל חי

פרק ב אם כל חי א האישה הבראשיתית חוה מצטיירת בשירה העברית החדשה כדמות שונה לחלוטין מחוה המקראית . נראה שהמשוררות יוכבד בת מרים ואנדה פינקרפלד עמיר בשירי חוה שלהן אפילו דוחות את העיצוב המקראי . בחוה של בת מרים ( תש"ב ) יצירת האישה היא יצירת פאר משמחת , מפעימה ומורכבת . המשוררת מתארת את הדמות הנשית הנבראת לא רק כדמות יפה וחיובית , הנושמת "כלהבה נפרדות" והנושבת "בבת צחוק , " אלא גם כדמות בעלת פנימיות עמוקה ומורכבת , שעליה מעידות עמידתה השתוקה ( המבטאת נרגשות או רצון להבין ) "מול מחשבת דברים וחרותם הגאה" ועמידתה מול אדם כשהיא נוהרת "מאימה ומדעת . " בתיאורה כדמות המשפיעה על העולם שמחוץ לגן העדן חסד , רגש , ליטוף , "שבתון מתהדר , " "סוד וךמיון" - למעשה מושכח הסיפור המקראי המעצב את חוה אך כ"עזר" לאדם או כחוטאת הראשונה וכנענשת הגדולה , ותחת זאת - ואה במדור "חוה " באנתולוגיה , עמי ו . 394-38 מוענקת משמעות סמלית חיובית למושגים "עזר כנגד" ו"אם כל חי . " בעיצוב שבשיר חוה מאופיינת כעזר טוב ומבורך לאו רווקא לאישה אלא לעולם כולו , והמושג "אם כל חי" מתפרש כמושג המגדיר את הווייתה הנשית הנפשית , ולא את ...  To the book