|
|
פרק רביעי דרקיום בסכסוך מתמשך הופעת חמאס כאופוזיציה פוליטית ואידאולוגית לאש " ף , יצרה מתח הולך וגובר בין השניים כתוצאה מן התחרות ביניהם על תמיכת הציבור הפלסטיני בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה . בתקופת האינתיפאדה , נאבקו שתי התנועות על קביעת סדר היום הציבורי , ובעיקר על קביעת ימי מועד למחאה ושביתה . מכינוס ועידת השלום במדריד בסוף אוקטובר , 1991 הפכה המחלוקת סביב תהליך השלום לציר העיקרי במאבק ביניהן . היו שטענו שלמרות חילוקי הדעות בין חמאס לפת " ח באשר למטרות הסופיות ולאמצעים , הרי המציאות של כיבוש והעדר מבנה ממלכתי יצרו קירבה רעיונית ופוליטית בין הלאומיים והאיסלאמיסטים הפלסטיניים בצורה המדגישה את ייחודו של המקרה הפלסטיני ' . אולם , בחינה מדוקדקת של מערכת היחסים בין חמאס לאש " ף , בעת האינתיפאדה ותחת שלטונה של הרשות הפלסטינית , שהוקמה ביוני , 1994 מעלה כי יוזמות של דו שיח ודפוסים של דו קיום התפתחו מכוח הנסיבות שיצרו מאבקי הכוח הפנים פלסטיניים ופחות בשל קיומו של אויב חיצוני משותף . מלכתחילה גילתה חמאס יחס דו ערכי כלפי אש"ף . היא לא הסתירה את רצונה בדו קיום ובו בזמן הקפידה למנוע טשטוש הגבו...
To the book |
|
|