|
|
פתח דבר השלטון העצמי היהודי שימש כמכשיר החשוב ביותר לקיומו של העם היהודי בתפוצותיו בימי הביניים . משעת לידתו של אדם ועד פטירתו הוא היה קשור במוסדות הקהילה . היא שימשה לו מסגרת בטחונית , חברתית , תרבותית , כלכלית , ובמידה מסוימת גם ביטוי לקוממיות יהודית בימים קשים ובשעות הרות גורל . אין ספק , שהכמיהה לאותה תחושת קוממיות תרמה הרבה למאמצי היהודים לבסס את הארגון העצמי שלהם , וכבר העיר על כך יצחק בער במאמרו הגדול על הקהילה היהודית : ' אותה המגמה הדתית הפוליטית , הפותחת את ההיסטוריה של עם ישראל , גורמת להתהוות הקהילה המקומית , המתארגנת מסביב לבית הכנםת . ואחר כמה חורבנות ולאחר התפוררותה של כל נציגות אחידה נשארה הקהילה המקומית הנציגות הפוליטית האחרונה של כנסת ישראל הסמויה מן העין ' . ' ככל שגברו הלחצים בחברה הנוצרית ובחברה המוסלמית להביא את היהודים להמיר את דתם , כן טרחו חכמים על ביצור אושיותיה של הקהילה , ביודעם שהיא משמשת תרים עיקרי בפני המרת דת וטמיעה . הם חשו כי יכולתם של היהודים להתמודד עם הסכנות שניצבו מולם תלויה במידה רבה באחדותם ובהיותם מאוגדים בארגון מבוסס ואיתן . איגוד זה יאפשר להם ...
To the book |
|
|