אניטה שפירא מבוא

אניטה שפירא מבוא חמישים שנה להקמתה של מדינת ישראל - לאו מילתא זוטרתא היא . ימי ההולדת הראשונים של המדינה הצעירה לימים נחוגו ברוב עם ובמעגלי רוקדים בחוצות . כאשר מלאו לה עשר שנים , צוין ברוב עם "חג העשור , " שבו צהלו ילדים עם זקנים , עולים חדשים עם ותיקים . זיקוקי די נור מרהיבים האירו לראשונה את שמי תל אביב ובמות שעשועים עמלו להגביר את השמחה . כאשר מלאו למדינה עשרים שנה , שנה לאחר מלחמת ששת הימים , צוין מועד זה במצעד עצמאות בירושלים והגאווה הרקיעה שחקים לנוכח מטס חיל האוויר מעל מגדל דוד . מאז נחוג ברוב תפארת כל עשור שחלף , אך ככל שנתרבו העשורים , כן פג החידוש ופקעה תחושת הייחוד . המדינה החלה מאבדת את עלומיה : הסערה נתחלפה בשיקול הדעת , המסירות לכלל נתחלפה בדאגת הפרט לעצמו , הסולידריות נתחלפה בםקטוריאליות . על מצחה של היפהפייה מאמש הופיעו קמטים ראשונים , ולא ניתן עוד להסתיר את שיער השיבה שהחל מבצבץ . יובל חמישים איננו דומה לימי הולדת קודמים : בחיי אדם זהו קו התפר שבין בגרות לזקנה , והוא רגע מתאים לחשבון נפש מפוכח , בלי זעם ובלי משוא פנים . האם הנחה זו נכונה גם בחיי מדינה ? פרספקטיבה היסט...  To the book