ד. מצבו של האדם לאחר החטא — שלטון החומר על הצורה

ד . מצבו של האדם לאחר ר . חטא — שלטון החומר על הצורה מצבו של האדם לאחר שחטא מנוגד באופן סימטרי למצבו של האדם לפני שחטא ; במישור ההכרתי —האדם לאחר שחטא מכיר את ה'מפורסמות , ' ואיננו מכיר יותר את ה'מושכלות . ' במישור האונטולוגי — מאחר שאיננו מכיר את ה'מושכלות , ' מאחר שאין לו הכרה המכוננת את השליטות האנושית , אין אדם זה 'אדם באמת , ' ואיננו זוכה לחיי נצח . במישור המעשי האדם לאחר שחטא הוא מי שחומרו שולט בצורתו במובן ההבדל המייחד שלו , חומרו —הנפש החיה שלו , בעיקר החושים וכוח הדמיון , הם שמעמידים בפני האדם את התגליות שעליו לממש . באבדו את השגת ה'מושכלות' לא איבד האדם רק את מעלתו המיוחדת , את השליטות האנושית ואת הזכות לחיי נצח אלא גם את קריטריון ההתנהגות שהיה לו , את ידיעת 'הטוב העליון' שלו , וקיבל קריטריוני התנהגות אחרים —מיני 'טוב דמיוני' — ומערכת כללי התנהגות המתבססת על מיני ה'טוב הדמיוני' האלה כקנה המידה שלהם . מנקודת המבט של השליטות האנושית , מיני 'הטוב הדמיוני' הללו הם 'רע מוחלט , ' שהרי 'הטוב הדמיוני' הוא ניגודו של 'הטוב המוחלט' הזהה לשלימות השכלית . ה'מפורסמות' כאמצעים להשגתם של מי...  To the book