א. מצבו של האדם לפני החטא

א . מצבו של האדם לפני החטא כפי שראינו , ניגש המקש לפירוש סיפור גן העדן מנקודת המבט של ההכרה . הוא הניח , שקיומה של הכרה מסוג מסויים מעיד על קיום הכוח המכיר המתאים לה . מאחר שהסיפור המקראי סיפר שלאחר שחטא קנה לעצמו האדם את ההבדלה בין הטוב והרע , הסיק המקשה שאז קנה האדם לעצמו את ה'שכל , ' בו ראה את הכוח הנפשי המשיג את ההכרה הזאת . הרמב"ם ניגש לפירוש סיפור גן העדן מאותה נקודת מוצא עצמה . הוא מתאר את מצבו של האדם לפני שחטא מנקודת המבט של ההכרה . ההבחנה שערד בין 'מושכלות' לבין 'מפורסמות' בראשית תשובתו למקשה משמשת לו עכשו כהבחנה מרכזית בפירוש הסיפור המקראי . את מצבו של האדם לפני שחטא הוא מתאר על פי התיחסותו לשני תחומים אלו של הכרה — להכרת ה'מושכלות' ולהכרת ה'מפורסמות . ' לפני שחטא הכיר האדם את ה'מושכלות' ולא הכיר , וגם לא יכול היה להכיר , את ה'מפורסמות : ' ' וכאשר היה על שלימות מצביו [ חאלאתה ] ותמותם והוא עם טבעו [ פטרתה ] 1 ומושכליו , אשר נאמר בו בגללן "ותחסרהו מעט מאלוהים '' [ תהילים ח : ו , [( לא היה לו כוח [ קוה ] שמתעסק במפורסמות בשום פנים ולא השיגן , עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות ...  To the book