הפסד מרובה והנה כלל זה , שחסה התורה על ממונם של ישראל , עומד הוא ביסודו של כלל גדול וחשוב בהוראת ההלכה למעשה , והיא שחוששים אנו ל"הפסד מרובה , " שפירושו שהרב הפוסק יכול וצריך להתחשב בהשלכות הכלכליות של פסיקתו על השואל , ובמידת הצורך לחפש דרכי הקלה במסגרת ההלכה הנורמטיבית כדי לא לגרום לעני סבל רב . ואילו בעניין הפסד דרבים מצאנו היתר מופלג של רבינו גרשום מאור הגולה , בכך שהתיר משא ומתן עם נכרים ביום אידם , לכאורה כנגד משנה מפורשת בעבודה זרה ( א א , ( והגמרא שם ( ו ע"א ואילך , ( ולא רק בנימוק של "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" אלא אף משום הפסד 215 הנה כמה מנימוקיו : '' כל העומד להישרף כשרוף" אינו אומר שבמציאות הדבר אינו קיים , אלא שמאבר הוא את חשיבותו . ואילו בסוכה העיקר הוא שבמציאות תהיה צלתה מרובה מחמתה ; איסור ההנאה שבדברים הגדלים בבית קברות הוא מפני כבוד המתים ( רמ"א שם , ( ואילו המתים בוודאי היו מסכימים שבני העיר יסוככו את סוכותיהם כדין , וע"כ מוחלים הם על כבודם ; האיסור הזה הוא מדרבנן , ובמקום שאיסור זה מביא לידי מניעת קיום מצווה מן התורה , יתכן שלא גזרו חכמים ( ראה תוספות ביצה ...
To the book