|
|
פרק ו . שאלת היתר החיתון , הלכה למעשה , מהמאה ה16- עד המאה ה20- פסקיו של הרדב"ז הביאו , חרף ההתנגדות להם , למפנה בשאלת איסור החיתון עם הקראים , וגדולי הלכה , ובייחוד רבני מצרים , הסתמכו על פסקיו ועל נימוקיו והתירו נישואין עס קראי , בתנאי שיקבל עליו דברי חברות . המהריק"ש פסק להיתר , וזה לשונו : "כבר נעשה מעשה על ידינו לקרבם תחת כנפי השכינה על פי שלושה עמודי תבל : מהר"ר יעקב בירב ז"ל ומהר"ר שמואל אבן חכים הלוי ומורנו הרדב"ז ז"ל . " בעוד שבמצרים נהגו הלכה למעשה להתיר נישואין עם הקראים , הרי בקושטא ובקהילות אחרות בתורכיה נהגו לאסור . הבדל זה מוצא את הסברו בדברי ר' מרדכי הלוי ( ראש רבני מצרים , במאה ה , ( 17- המחלק בין הקראים במצרים , המתרחקים מן הרבניים , ואין עדי ישראל כשרים נמצאים בקידושיהם , לבין "הקראים של קונסטאנטינה וכיוצא בה , שנמצאים ישראל בשעת קידושיהם : " לפיכך קידושיהם תופסים , ואם באים לידי גירושין כמנהג הקראים , קיים חשש ממזרות . הטעם האמור יצר מצב , שככל שעדת הקראים נתרחקה מקהילת ישראל , נתאפשר יותר ליחידים מבין הקראים , שחזרו ליהדות , לבוא בקהל ישראל . אף על פי שרבו האוסרים ...
To the book |
|
|