|
|
. 1 תוקף הנישואין כמנהג הקראים הרמב"ם ורבנו שמשון ציינו בפשיטות כי קידושי הקראים תופסים ; הרמב"ם קובע כי "רבנית" שנישאה לקראי לפי "מנהג הקראיין" היא " אשת איש גמורה" וכן פוסק רבנו שמשון כי "נשותיהן מקודשות מן התורה או בכסף או בביאה" . אולם הרדב"ז ערער על יסוד זה וקבע כי קידושי הקראים , הנערכים בפני עדים קראיים , אינם תופסים וזה לשונו : " כל הקידושין שלהם הם בעדים פסולים מן תורה , ואין כאן קידושין כלל , והבא על אחת מנשותיהן אינו כבא על אשת איש , הילכך אף על פי שאין גיטן גט , אין כאן חשש ממזרות שהרי אין אישות שלהם אישות אלא כזנות בעלמא" . היסוד להיתר הוא , איפוא , כלשון הרדב"ז , "קלקלתם הוא תקנתם" : קלקלתם — בכך שהם פסולים לעדות , בהיותם כופרים ועוברים על התורה שבע"פ באופן שאין תוקף לקידושין הנערכים בפני עדי קידושין קראים — היא תקנתם שאין בהם חשש ממזרות , אע"פ שהגט הקראי פסול , שהרי אשה שנתקדשה בעדים קראיים אינה מקודשת ואינה זקוקה כלל לגט . את תשובת רבינו שמשון , שלפיה יש לקראים דין ממזרים , מעמיד הרדב"ז בכך ש"אותו זמן היו מקדשים בעדים שלנו" ( בעדי קידושין " רבניים ( " ולפיכך קידושיהם הי...
To the book |
|
|