|
|
פרק שנים עשר שכלתנות וענווה בכל הפרקים הקודמים היתה דרך עבודתנו שכלתנית , ואולי בעיני רבים שכלתנית יתר על המידה . לא נסור מן המיתודה הזאת גם עד סוף פרק אחרון זה . יודעים אנחנו מאוד שלא נוכל להביא את החיים בשלימותם לכלל ראציונאליזאציה . המיתודה והשכל יודעים התאפקות בפני נושאים מסוימים . אך הנה התחום הניתן לעיונינו , החינוך לאופי , מחייב הכרעה תבונתית בכל מה שניתן לנו לעשות . אנו רוצים שחניכינו יפעלו מתוך שיקול דעת . בין אלה המהרהרים על יחסי אנוש לעת כזאת יש רבים המבכים את המיכאניזאציה , ורבים אשר אינם חדלים לדבר על 'הניכור' של האדם , מן ההוויה ומעצמו . חבל שאיננו יכולים לעקוב במסגרת חיבורנו זה אחרי ההיסטוריה בת כמאתיים שנה של מונח זה וטישטושי המשמעות שבו . היום , על כל פנים , משמשת מלת קסם זו כמו אנחה רגשית מאוד , הרומזת על חלום שהאדם יכול להתייחס אל החיים באופן בלתי אמצעי , בלתי מותנה , בדומה לבלתי-אמצעיות של עשייה ארוטית . אך אין זאת אלא אשליה , ואפילו אשליה מסוכנת . יחס בלתי אמצעי לחיים יש לאדם רק כשהוא לבדו , או כשהוא אוהב . כל אדם הוא עולם בפני עצמו , אבל כשהוא רוצה לגשור גשר אל ז...
To the book |
|
|