פרק שמיני מורה ומחנך-מדריד אימרה חסידית , שגם היא נמסרה לנו על-ידי בובר אומרת , כי טוב שלאדם יהיו תמיד שני כיסים , באחד יהיה מונח פתק שעליו כתוב 'הנני עפר ואפר , ' ובשני פתק ובו כתוב 'למעני נברא העולם . ' קוטביות זו של ההרגשה היא מנת חלקו של תודעת המחנך . הוא מתנועע תמיד בין הבנת חולשתו לבין הכרה בערכו . הוא יודע תמיד היטב מד . מוגבלים כוחותיו , וגם מה רבים הם אנשים ומצבים , שהם שותפים לו ואשר בלעדיהם אינו יכול לעשות , אף ייעשה חשבון' מה מעט הזמן אשר בו נתון חניכו להשפעתו הישירה ! אם הוא מורה בבית מפר לא ישכח , כי כנגד ארבע שעות בערך שהוא רואה את תלמידו , יש כעשרים שעות ביום , שכמעט אינו יודע עליו דבר . מצד אחר , יש מקום להכרה עצמית לא מועטה : בין אנשים רבים ומצבים רבים המשפיעים על הצעיר אולי הוא היחיד המתכוון בכוונה מלאה להורות ולחנך , אולי הוא היחיד הבוחר בחומר לימודי שלו ייזקק הצעיר , והוא בוחר אף במלים שברצונו להגידן . אפילו הוא קשור בתוכנית לימודים , ימצא מאות , אפילו אלפים , של אפשרויות להבליט דבר אחד ולהזניח דבר אחר . עד כאן לא הבדלנו בין מורה לבין מחנך , ואיננו בטוחים כלל וכלל...
To the book