|
|
פרק שביעי מידות טובות הגענו אל המשפט 'גדול כבוד הבריות . ' היודע מקצת תורה שבעל פה גם יודע , שמונח זד . לקוח מן הספרות של ההלכה ומתחום החיים הדתיים , ובשביל האדם הרליגיוזי הוא לא תוצאה של היקש , אלא מונח ביסוד החוויה וההוויה . בכל אדם ימצא את צלם אלוהים . כלל זה מצא ביטוי נשגב בפרק ד , משנה ה , של סנהדרין . הלכנו בדרך אחרת , דרך הראציו . יש לכבד את האדם כיצור שיכול לחיות 'נגד' הטבע לפי 'האופי' שלו , ולציית לחוקי התנהגות אשר הוא מחוקק לעצמו . ברם , נימנע נא מטעות קשה : לא אמרנו שתמיד יצליח האדם ויכבוש את עצמו ואת העולם על ידי תבונה , אבל רצינו לומר , שהתבונה היא הסגולה המיוחדת של האדם . ואם לא תמיד למעשה , בוודאי להלכה ובכוח . מצד אחר , השכלתנות אשר בדרכה אנחנו הולכים , עשויה לעורר את החשד באילו רק אדם החושב תמיד על טוב ורע , אשר הוא מעין פילוסוף . עשוי להיות טוב . אין כל צידוק לחשד זה . אין אנו רוצים לומר , שכל ילד צריך להיות הוגה דעות ושל"ו הצדיקים כולם פילוסופים הם . אבל אנו רוצים להדגיש בתוקף , שכל עשייה מוסרית , אפילו נעשית מתוך הרגל וסביבה טובה ועל ידי חינוך טוב , היא מוסרית רק כש...
To the book |
|
|