תיכנון

תיוכטן הדרך המחושבת והמפורשת ביותר , עם הביקורת העצמית הרבה ביותר להחיל את מדעי ההתנהגות על מדיניות , היא דרך התיכנון , שניתן להגדירה כעשייה שנועדה להקל על קבלת החלטות , ולעשותן יותר מציאותיות ותבוניות . קבלת החלטות נעשית קלה יותר , ככל שאפשרויות הבחירה נעשות חתוכות יותר , והחלופות מובחנות ביתר מוחשיות ופירוט . ההחלטות נעשות מציאותיות יותר , ככל שגדל העימות ביו הערכים המעורבבים בהן לבין העובדות , ואידיאלים מתורגמים ליעדים מוחשיים . הן נעשות תבוניות יותר , ככל שגלל העימות בין ערכיהן לבין ערכים אחרים , וככל ש'החלטות נגררות , ' כפי שקרא להן רייכנבאך , מובאות בחשבון . תכנית היא אפוא תצורה של יעדים , המוצגים כמתיישבים זה עם זה וכמבוססים על עובדות המקרה , והמפורטים במונחי סדרת הפעולות , שלפי המצופה יובילו להשגתן . במיוחד יש לו לתיכנון תיפקוד של קביעת מטרות ואמצעים במחובר . בלי קביעה הדדית זו , המעשה מכוון ליעדים מוגבלים , שאין להם שום ערך מחוץ לעצמם , והשאיפה גולשת לפאנטאסיה , שאינה משיגה דבר בעולם המציאות . אבל לתיכנון מגבלות משלו , כי המדע אינו יכול לעשות הכול בשביל המדיניות . רבים ממעשינו...  To the book