עמימות

עמימות אפילו במונחים כשהם לעצמם יש פתיחות של משמעות , כי תמיד קיימת האפשרות של מקרי גבול . הניסיון הוא שלשלת של רצפים , וכל דבר שהובחן ברצף , שוליו ממוללים ; וחוטים שהופרדו לעולם לא יתאחו לגמרי . יסודות 'טהורים' הם תערובות של איזוטופים , מקומות 'ריקים' מכילים המוני חלקיקים , טמפראטורה 'אבסולוטית' נמדדת באפס בקירוב , גאזים 'אידיאליים' ומנועים 'מושלמים' אינם בנמצא כלל . אינני אומר כי הסתמיות של העובדות היא שמביאה לידי אי הוודאות שבמשמעות . כל הבחנה שנוכל להבחין בעובדות נוכל להבדיל גם במשמעויות . הלא תמיד נוכל לקרוא במפורש לקצוות המטוללים : 'אניצים . ' עיקרו של דבר הוא , שהעובדות הן סתמיות עד אין סוף : תהיה רשת מושגינו דקה ככל שתהיה , לעולם יימצאו הבדלים דקים יותר , שיחליקו בעד חריריה . וככל שתרבינה הבחנותינו , כן תרבינה האפשרויות של מקרי גבול . אנחנו נאלצים לשים באיזה מקום גבול להבחנותינו , אבל העובדות אינן חדלות לעולם . לעולם אין הן מניחות לנו ; לנוכח הנצח שום דבר אנושי לא די בו . אין מסתבר מזה , שמחשבתנו צריכה להיות סבוכה וממוללת , כדי שתהלום את העולם המסובך — חלילה וחס ! אלא דרושה כאן...  To the book