פרק שלישי: שתי תשובותיו של הנכבש

פרק שלישי : שתי תשובותיו של הנכבש אמת , גופו וקלסתרו של הנכבש אינם כליל היופי י אי אפשר לשאת בלא נזק את משאו של אסון היסטורי שכזה . אם קלסתרו של הכובש הוא קלסתרו הנתעב של המדכא , קלסתר קרבנו אינו מבטא בדיוק שלווה והרמוניה . על פי המיתוס הקולוניאליסטי , הנכבש אינו קיים , אך אפשר בכל זאת לזהותו . בהיותו ישות של דיכוי , הוא באופן בלתי נמנע ישות של ליקוי . כיצד אפשר להאמין , אחרי כל אלה , שיוכל אי פעם לקבל את הדין ? להסכים ליחס הקולוניאלי ולדימוי הסבל והבוז שנכפה עליו ? קיימת בכל נכבש תביעה יסודית לשינוי , ונדרשים אי ידיעה תהומית של העובדה הקולוניאלית או עיוורון אינטרסנטי כדי להתעלם ממנה . כדי לטעון למשל שתביעת הנכבשים היא מעשה ידיהם של מעטים - אנשי רוח או שאפתנים למיניהם - או תוצאה של אכזבה או אינטרס אישי . דרך אגב , זו דוגמה יפה להשלכה : מי שהאינטרס לבדו מניע אותו מפרש את הזולת באמצעות האינטרס עצמו . למעשה , סירובו של הנכבש מדומה לתופעה שטחית , אף על פי שהוא נובע מעצם טבעו של המצב הקולוניאלי . נכון הוא שהבורגני סובל יותר מהדו לשוניות ; איש הרוח חווה יותר את ההיקרעות התרבותית . הבור מצדו ...  To the book