... הנכבש והקריה

... הנכבש והקריה כך גם בנוגע לענייני הקריה . "הם אינם מסוגלים למשול בעצמם לבדם , " דברי הכובש . "על כן , " כך הוא מסביר "אינני מניח ... ולעולם לא אניח להם להגיע לממשלה . " עובדה היא שהנכבש אינו מושל . מאחר שהוא מורחק לחלוטין מן השלטון , סופו שהוא נואש ממנו ומאבד את טעמו . כיצד יתעניין במה שהוא מודר ממנו מפורשות ? הנכבשים אינם משופעים באנשי ממשל . כיצד היעדרו הממושך כל כך של שלטון אוטונומי יעורר כישורים ? האם יכול הכובש להתגאות בהווה המזויף הזה כדי לחסום את העתיד י מאחר שיש לארגוני הנכבשים תביעות לאומיות , מסיקים לעתים קרובות שהנכבש לאומן קנאי . אין זה בטוח כלל . בניגוד לכך , מדובר בשאיפה ובטכניקה של התאספות הנעזרת במוטיבים רגשיים . מלבד בקרב פעיליה של אותה תחייה לאומית , סימניה הרגילים של הקנאות - אהבה תוקפנית לדגל , שימוש בשירים פטריוטיים , מודעות מחודדת להשתייכות לאותו ארגון לאומי - הם נדירים אצל הנכבש . חוזרים ואומרים שהכיבוש זירז את מודעותו הלאומית של הנכבש . אפשר היה לטעון באותה מידה שהוא מיתן את קצבו , מתוך שהחזיק את הנכבש מחוץ לתנאיה האובייקטיוויים של הלאומיות המודרנית . האם ציר...  To the book