|
|
הנכבש וההיסטוריה ... הליקוי החמור ביותר שממנו סובל הנכבש הוא להיות מוצב מחוץ להיסטוריה ומחוץ לקריה . הכיבוש שולל ממנו כל השתתפות חופשית במלחמה כמו בשלום , כל החלטה התורמת לעיצוב גורלו של העולם וגורלו שלו , כל אחריות היסטורית וחברתית . אמנם קורה שאזרחי הארצות החופשיות נתפסים לייאוש ואומרים לעצמם שאין להם חלק ונחלה בענייני האומה , שפעולתם מגוחכת , שקולם אינו נשמע , שהבחירות מפוברקות , ושאמצעי התקשורת מוחזקים בידי מעטים . אין בכוחם למנוע מלחמה וגם לא לתבוע שלום ואף לא לגרום לנבחריהם , לאחר שנבחרו , לכבד את מה שלמענו נשלחו לבית המחוקקים ... אך הם מודים מיד שיש להם הזכות לכך , הכוח הפוטנציאלי גם אם אינו יעיל : שהם מרומים או לאים , אך אינם עבדים . הם אנשים חופשיים שבאופן זמני הביסה אותם הערמה או שיתקה אותם הדמגוגיה . ולפעמים הם יוצאים מגדרם , נתקפים פרצי זעם פתאומיים , חותכים את החבלים הכובלים אותם והופכים על פיהם את חישוביהם הקטנים של הפוליטיקאים . הזיכרון העממי מטפח בגאווה את זכר אותן סערות חוזרות ומוצדקות . במחשבה שנייה , הם אפילו מסוגלים להאשים את עצמם על שאינם מתמרדים לעתים קרובות יותר ...
To the book |
|
|