|
|
... או הקולוניאליסט הכובש הדוחה את מעשה הכיבוש אינו מוצא במריו את קץ המועקה שלו . אם הוא אינו מחסל את עצמו ככובש , הוא שוקע בעמימות . אם הוא דוחה את הצעד הקיצוני הזה , הוא תורם לאישורו , למיסודו של יחס הכיבוש : הדרך המעשית שבה קשור קיומו לקיום הנכבש . אפשר להבין שהרבה יותר נוח לקבל את הכיבוש , לצעוד בכל הדרך המובילה מן המתיישב אל הקולוניאליסט . בסופו של דבר , הקולוניאליסט אינו אלא כובש המשלים עם עצמו . וכעבור זמן , בשעה שיבהיר את מצבו , הוא יבקש להצדיק את הכיבוש . גישה הגיונית יותר ועקיבה יותר מבחינה רגשית , מריקודו הנסער של הכובש המתכחש לעצמו ומוסיף לחיות במושבה . האחד מנסה להתאים את חייו לרעיונותיו ; האחר מנסה להתאים את רעיונותיו לחייו , משתדל לאחד ולהצדיק את התנהגותו . ככלות הכול , להיות קולוניאליסט הוא ייעודו הטבעי של הכובש . נהוג להנגיד את המהגר לקולוניאליסט מלידה . המהגר מאמץ כביכול את התפיסה הקולוניאליסטית בצורה רפה יותר . לעומת זאת , היעשותו של הכובש היליד לקולוניאליסט גורלית הרבה יותר . ההסתגלות המשפחתית , האינטרסים הקיימים , המשרות המבוססות , כל מה שהוא שואב ממנו את חייו ושהק...
To the book |
|
|