הלאומנות והשמאל

הלאומנות והשמאל אנחנו נוגעים כאן באחד הפרקים המוזרים ביותר בתולדות השמאל בן ימינו ( לו רק העזו לכתוב אותו , ( שאפשר היה לכנותו הלאומנות והשמאל . גישתו הפוליטית של איש השמאל בנוגע לבעיית הכיבוש יכלה להיות אחד מסעיפיו ; יחסי האנוש כפי שהכובש איש השמאל חווה אותם , והדרך שבה הוא דוחה את הכיבוש וחי עמו בעת ובעונה אחת , יכלו להיות פרק נוסף . קיימת מבוכה בלתי מבוטלת בקרב השמאל האירופי כלפי הלאומנות . מאז ומעולם הבליט הסוציאליזם את ייעודו הביךלאומי , עד כי נראה היה שהמסורת הזאת קשורה באופן מוחלט למשנתו , שהיא חלק בלתי נפרד מעקרונות היסוד שלו . אצל אנשי השמאל בני דורי , המילה לאומן עדיין גורמת לתגובה חשדנית , ואפילו עוינת . כאשר ברית המועצות , "מולדתו הבין לאומית" של הסוציאליזם , העמידה את עצמה כאומה - בשל סיבות שיקצר המצע מלבחון אותן כאן - לא נראו סיבותיה משכנעות במיוחד בעיני רבים מחסידיה , ולו גם המוצהרים ביותר . לאחרונה , עוד זוכרים זאת , ולאחר שהיססו קצרות , קראו ממשלות העמים שהנאציזם איים עליהם לתגובות נגד לאומיות , שנשכחו מעט . הפעם , בעוד הסכנה מידית , ולאחר שמפלגות הפועלים , שהדוגמה הרו...  To the book