|
|
... וקשייו אמת , אין זו בהכרח דחייה אלימה . שאט הנפש הזה אינו מלווה תמיד בנטייה לפוליטיקה פעילה . מדובר יותר בעמדה עקרונית , בקביעות אחדות שלא היו מבהילות כנס כלשהו של מתונים , לפחות לא במדינת האם . מחאה , חתימה מדי פעם , אולי אף ירחיק לכת ויצטרף לקבוצה כלשהי שאינה מתנגדת בשיטתיות לנכבשים . די בכך כדי שייווכח עד מהרה שאלה אינם אלא קשיים ומבוכה חדשים . לא קל להימלט , מחשבתית , ממצב מוחשי , לא ק ל לדחות את האידאולוגיה הנלווית לו , בשעה שמוסיפים לחוות את יחסיו האובייקטיוויים . מעתה , נמצאים חייו בסימנה של סתירה הפורצת בכל אחד מצעדיו , סתירה שתעקור ממנו כל לכידות וכל שלווה . ואכן , מהו מושא דחייתו אם לא חלק מעצמו , אם לא מה שהוא נעשה בהדרגה , מן הרגע שהוא מסכים לחיות במושבה ? מפני שהוא נהנה מאותן זכויות היתר שהוא מגנה בחצי פה , הוא שותף להן . האם משכורתו נמוכה מזו של בני ארצו ? האם אינו נהנה מאותן ההקלות ברצותו לנסוע ? כיצד לא יחשב , בפיזור דעת , שעוד מעט יעלה בידו לקנות לעצמו מכונית , מקרר , אולי אפילו בית ? כיצד יהיה עליו לפעול כדי להיפטר מן היוקרה הזאת המאצילה עליו , ושהוא מדמה להיות מז...
To the book |
|
|