פרק שני: מחינוך לחניכה - הפנאי כהזדמנות שנייה

9 רק שני : מחינוך לחנ'כה - ה 9 נא' n"ju / JIIJDTITO uopoo imp , אלי כהן ג ' וור בעולם שהיה מחולק בין אצילים ובין בני העם הפשוט , בין בני-חורין ובין עבדים ובין אדונים וצמיתים , הכנת הפרט , בן המעמד ה"מורם מעם , " דרשה טיפול אישי . המסר לילד אשר נולד בשכבה השלטת היה ברור . הכללתו במעמד אינה אוטומטית - עליו להיות ראוי לו : האצילות מחייבת . ( Noblesse Oblige !) המורה האישי אמנם ריכז את כל תשומת לבו בילד הנתון להנחייתו , אך תוצאות התהליך נקבעו מראש ; הילד היה יורש שאמור לתפוס את מקומו של אביו בבוא העת ולנהוג כמוהו . יהיה עליו להפגין התנהגות הנובעת מתכונות המאפיינות את האציל . האמירה הידועה "חנוך לנער על פי דרכו" רלוונטית כאן , כי טיפול פרטני בילד מאפשר לבחון את נתוניו האישיים ולהביא אותו לנהוג כמצופה ממנו . ההתייחסות האישית היא הטקטיקה שאמורה להשיג את המטרה ; לחנך ילד להתנהג כמצופה ממנו ולא כפי שהיה מתנהג על פי טבעו . החינוך מתעלם ותמיד התעלם מן הירושה האישית העצמית של הפרט . ( Gonzlez-Pecotche , 1992 ) הוא כופה עליו את הירושה הקולקטיבית , תהיה זו מעמדית , אתנית , דתית , לאומית או שילוב ...  To the book