יחסי המשמעות במבעים

יחסי הטשטעגת גטגעיס שפתו של הילד בתקופה שבה הוא מצרף מילים למבעים היא יצירתית . הוא מבטא צירופים שאותם יצר באופן עצמאי ואינם על פי רוב חיקוי של המבוגר . משמעות המבע כולו נוצרת מחיבור בין המשמעויות של כל מילה בנפרד , אולם הילד מתייחס אל הרעיון שמביע הצירוף , ולא למשמעות של כל מילה בנפרד . כך , למשל , מבע כדוגמת "חן { לי } שון" מתאר את חן הישן במיטתו , או "אמא { כ } דור" יכול להצביע על בקשת הילד מאמו לתת לו את הכדור . הצירופים שמביע הילד מצביעים על כך שהוא מבין , כי בין המילים במשפטים השונים מתקיימים יחסים וקשרים וכי למילים השונות בצירופים השונים יש תפקידים משתנים , והוא מקשר בין התוכן לבין רצף המילים שהוא מביע . יש שוני אינדיווידואלי בולט בין הילדים בבחירת המילים ובצירוף המבני שהם יוצרים מהמילים . כך , למשל , ניתן לראות שיש ילדים שאצלם הפועל יכול להקדים את שם העצם , כמו : } " רו } צה ב { מ } בה . " לעומת זאת יש מקרים שבהם שם העצם מקדים את הפועל , כמו : } " עוגי } יה { לא } כול . " יחד עם זאת , למרות השוני הרב בהתפתחות הדקדוקית של הילדים בני אותו גיל , ניתן גם למצוא קווים דומים בין הילדי...  To the book