הגישה ההתנהגותית [ביהויוריסטית-אמפיריציסטית]

הגישה ההתנהגותית ] ביהויוריסטית-אמפיריציסטית ] עד סוף שנות החמישים של המאה העשרים רווחה הדעה , שילדים לומדים את שפת אמם על ידי חיקוי ההורים והסביבה המדברת אתם . התפיסה ההתנהגותית ששלטה במדעי ההתנהגות בכלל ובפסיכולוגיה בפרט ( 1959 Skinner , 1957 ; Watson , ) טענה , כי תופעת רכישת השפה יכולה להיות מוסברת על ידי מנגנונים של התניה , וכי השפה היא סוג של התנהגות נלמדת הזוכה לחיזוק חיובי או שלילי מצד הסביבה ( שכר ועונש . ( על פי מודל זה הילד נולד כ"לוח חלק , " והסביבה היא זו שאחראית להתפתחות שפתו . כיוון שעל פי הגישה הביהויוריסטית אין לדבר על מבנים מולדים או על מנגנונים מחשבתיים בלתי נראים , גם השפה הוצגה כמערכת שמתפתחת על ידי קשרים בין גירויים לתגובות . המרכיבים היחידים שהילד מביא עמו מבחינה תורשתית הם המבנים המוחיים-העצביים ( נוירולוגיים ) וכלי הדיבור ( הלשון , החך , השפתיים וכר , ( אולם מעבר לכך לא עסק מודל זה בתהליכים קוגניטיביים או ביכולות מחשבתיות מולדות . לפיכך , בויכוח רב-השנים בין ההשפעות היחסיות של הסביבה והתורשה [ nature vs . nurture ] הרי זהו מודל המייחס חשיבות מרכזית להשפעת הסביב...  To the book