קולות ומראות של הזמן הפנימי על הקשר בין האשה לירח

קולות ומראות של הזמן הפנימי על הקשר בין האשה לירח אפתח בסיפור קצר . בהצטלבות בין שני רחובות ירושלמיים , כבר זמן רב יושבת לה בפינה אשה אחת , הסובלת ממצוקה נפשית ומתבוננת בעוברים ושבים . כך היא נוהגת כל יום מהשעה תשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים . אני מכירה אותה ולפעמים אנחנו מדברות . היא סיפרה לי שכך היא מחפשת בן זוג , ואם בן הזוג לא יימצא באותו היום , אז היא תמצא אותו מחר . וכך יום רודף יום . אשה מחייכת ומצפה . אמנם אי אפשר להתעלם מהעצב שבסיפור זה , אך ההמתנה והציפייה מצילות את האשה הזאת ושומרות עליה . זמן המתנה וזמן ציפייה הם אפיונים של זמן נשי . בתקופתנו , העיסוק בקטגוריות של "נשיות " ו '' גבריות" איננו פשוט כלל וכל אמירה בנושא זה עלולה להיתפס כבלתי תקינה פוליטית או כסטריאוטיפית . כידוע , רבים טוענים שעיסוק זה איננו אקטואלי עוד , ושהחלוקה הדיכוטומית בין "נשי " ל"גברי " מטעה , כמו כל סוג של מחשבה בינארית . יתרה מזאת , כולנו הפכנו ליותר ויותר מורכבים ומסובכים : כל יום נחשף בפנינו ידע רב וחדש , מודעותנו הולכת ומתרחבת , ולפעמים נראה שהיכולת לספק הגדרות היא נחלתם של הדורות שקדמו לנו . עם זאת ...  To the book