נחיתות בן התמותה ותודעת האלמוות בסיפורי האופנישדות

נחיתות בן התמותה ותודעת האלמוות בסיפור האופנישדות יוחנן גרינשפון רבים סבורים , כי יש תועלת בניסיונות קשים . לעתים , כך יאמרו , פרדה מצערת היא הכרחית , ואובדן הוא מכאוב העשוי לשמש מנוף להיווצרותו של מרחב פנוי . הרפיה - נטישה של אחיזה ברקמת מציאות כלשהי - עשויה ליצור אפשרויות חדשות . זו תפיסה רומנטית של האובדן והמכאוב , תפיסה שיש בה נחמה ועונג , אך היא לא בהכרח בלתי נכונה משום כך . אני נזכר במקרה של ג'ידו קרישנמורטי המפורסם , שנותק בהיותו בן , 12 בכוח כמעט , מאביו וממשפחתו ( פרט לאחיו הצעיר . ( בראשית המאה ה 20 הוא הובא לאנגליה ולמד בה . היתה זו בעבורו טראומה של ממש , שלוותה בהתכחשות לשפת האם ובאימוץ שפה חדשה ( אנגלית . ( והנה בכל זאת , הנער צמח והתפתח , בהופכו את " תודעתו הריקה" למודל של פתיחות משוחררת מכל סמכות והונאה עצמית . בנסיבות מסוימות , פצעים עשויים לחולל מפנה ( טרנספורמציה ) בניסיון או בתודעה . אכן , סבל רב הקשור במקרי החיים השונים מיותר ואינו מועיל . אך בכל זאת , יש מקרים שבהם האובדן והמכאוב יוצרים אפקט משחרר בעל ערך . במאמר זה ננסה להחיל את התבנית הזו של אובדן תחייה על המהפך...  To the book