ניהול אורח חיים דתי לאחר "ליל הבדולח " פוגרום "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 הפך את החיים הקהילתיים במקומות רבים לבלתי אפשריים . עם הריסת בתי הכנסת איבדו רבות מן הקהילות הקטנות את המוסד הקהילתי האחרון , והחשוב ביותר , שעוד נותר להן . הקהילות הגדולות יותר העבירו את משכנן לבתי ספר , לחדרי תפילה או לדירות פרטיות ( תחת צו שחייב אותן להודיע על כך למשטרה מראש בכל פעם . ( כך חודשו בהדרגה התפילות בציבור , אך בבאד קיסינגן , למשל , זכתה התפילה בציבור להיתר מחודש רק בשנת . 1940 יתר על כן , גזרות מקומיות חדשות היו צפויות בכל עת , כמו , לדוגמה , בברםלאו במהלך חגי תשרי ת " ש . ( 1939 ) במקומות שבהם בית הכנסת נחרב והרב כבר עזב את הארץ לא נותר לבסוף אלא לקיים חיים קהילתיים דתיים מצומצמים ביותר , כפי שהיה במחנות עובדי הכפייה : הדלקת נרות וברכת המזון בליל שבת . בהלברשטט שימשה כבית תפילה עליית גג שיכולה הייתה להכיל רק 12 איש , ובכפר בפרנקוניה שימש המטבח ( בהסתר ) "בית כנסת לשעת חירום " - שניהם עד לגירוש של . 1942 בבית כנסת בהמבורג ששופץ ונחנך מחדש בשנת ( Synagoge Neue Dammtor- ) 1939 נמשכו התפילות בציבור אף ל...
To the book